<h1>רבינו ירוחם מישרים נל"ב ח"ג</h1>
<h2>דף לב.</h2>
כתב רב אלפס כי אף על גב דפסקינן כי הבן אינו חייב להוציא משלו על האב אלא משל אב היכא דרויחא בן והאב לית ליה כיפינן ליה ויהבינן לאבוה כי הא דרבא אכפייה לרב נתן בר חמי ונפיק מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה והכי שדור ממתיבתא עד כאן ובירושלמי [ה"ז] כתב כי אפילו הבן מחזיר על הפתחים חייב לזון לאב, דוק' כשיש לו, באב ואם כתיב כבד בלא תנאי, אבל אם הבן עני אין חייב לזונו זולתי כשיש לו וכן עיקר ח'.
<h2>דף מג.</h2>
כת' הר"מ במז"ל [פ"ב רוצח] כי השוכר הורג להרוג את חבירו או שאמר לעבדו להורגו או הניחו לפני ארי והרגו אע"פ שאין חייבין מיתת ב"ד יש למלכות להורגן בתקנ' העולם וכן אם ראו ב"ד להרוג אותו בהוראת שעה אם היתה השעה צריכה לכך [הרי יש להם רשות כפי מה שיראו. הרי שלא הרגם המלך ולא היתה השעה צריכה] לחזק הדבר הרי [ב"ד] חייבין מכל מקום להכותן מכה רבה הקרובה למיתה ולאסור אותן במצור ובמצוק ולצערן בכל מיני צער כדי להפחיד ולאיים על שאר הרשעי' שלא יהיה הדב' לפוק' ולמכשול ויאמר כל אחד הריני מסבב להרוג את אויבי כדרך שעשה פלוני ואפטר ע"כ.
